המסע שלי עם העפיפונים

הכל התחיל כשחזרתי מטיול ענק במרכז ודרום אמריקה עם 2000 שקל בכיס.
התחלתי לחשוב על תואר ולחפש עבודה, כשהתקשרו אלי מביטוח לאומי ואמרו לי שאני חייב להם 2000 שקל.
באופן מפתיע לקחו אותי לעבוד בחנות לציוד גלישה "סרף האוס" בתור מבריג הברגים וסבל הקרטונים.
אפילו שלא היה לי ניסיון במכירות, תיקון ציוד, ניהול חנות וניסיון בגלישה בכלל.
לאט לאט הבנתי איך לעבוד, התחברתי לידע שנמצא בעולם הגלישה ולמדתי לגלוש.

אחרי שנה בתור עובד בחנות נפתחה ההזדמנות להדריך, מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחוף בשיעור.
הופתעתי מהתחושה, הרגשתי כאילו נולדתי לזה, לחיבור עם האנשים, להעברת המסר בדרכים מגוונות, לריגוש בעיניים של החניך!
ביחד עם אסף גרין התחלנו את הבית ספר מאפס ועם מאט ניסיון,
משיעור לשיעור גילינו איך גורמים לחניך לחייך יותר, איך גורמים לו להצליח, איך מתחברים לסוג הבן אדם הספציפי ומה אף פעם לא עושים.
התחלנו לבנות תורה של הדרכה, בעזרת המנטור שלנו ירמי ברנדייס.
הדחף למקצוענות ולירידה לפרטים לא עזבה אותי לרגע, ידעתי שאני רוצה להפוך אותנו לטובים ביותר.

  

תמיד התלהבתי מהספורט הזה שמאפשר לך לרתום אליך את הרוח ולעוף על הגלים, לעלות לגובה מדהים לאוויר, לנחות ולהמשיך.
אבל הקסם אפילו חזק יותר בהתלהבות של אחרים, כשנותנים להם את אותה מתנה,
בדרך שבא כל בן אדם מתחבר לעפיפון, הצורה שבא כל אחד עובר משגרה לטיסה.
זה קורה מהרגע הראשון שמעלים את הקייט לאוויר, יש משהו מטורף ברעיון הזה; להתחבר לעפיפון ענק, שלוקח אנשים לעננים.

שמחתי מאוד לגלות שיש המון עומק בתחום ההדרכה, המון דרכים להסביר את אותה נקודה, המון גישות שאפשר לאמץ,
שיטות לייצר אצל החניך ביטחון ולאפשר לו לסמוך עליך.
גיליתי שההשפעה שלי על האנשים משמעותית, אני יכול דרך תיאום ציפיות, פרגון וביקורת לאפשר לחניך להתגאות בעצמו ולהצליח או להתאכזב ולוותר.
גיליתי שבעזרת הסבר ברור וממוקד, בעזרת בחירת תרגול מתאים ומגוון אני יכול להאיץ משמעותית את גרף ההשתפרות.

זאת חוויה נהדרת לעבוד בחוף, בתוך המים, לעבוד עם אנשים מבסוטים, מלאי הערכה אליך.
תענוג לעבוד עם ציוד איכותי שמעלה את כל העניין רמה אחת למעלה.
ביום יום אני מוצא את עצמי בשחייה, מחזיק את החניך בטרפז מאחור כשהוא מטיס את הקייט במהירות
ומייצר המון כוח שמושך את שינינו במים, בשכיבה על הבטן, במהירות מרגשת.
או יושב איתו על החול ומלמד אותו בעדינות איך להשאיר את הקייט במקום, בלי להסתכל, רק על ידי התחושה בקצות האצבעות.
כמובן שהרגע הכי יפה הוא העליה הראשונה על הגלשן; כשאנחנו שינינו במים, הוא עם הגלשן על הרגליים והקייט מעלינו, אני מאחוריו מחזיק אותו ונותן לו דגשים אחרונים.
אנחנו מתזמנים את התנועה המהירה של הקייט עם הרגע שבו אני משחרר אותו, הוא נשלף מהמים ויוצא לטיסה אל עבר השקיעה, זה בדרך כלל נגמר בהתרסקות אבל הניצוץ שהוא חוזר איתו בעיניים תמיד עושה אותי כל כך מבסוט.

זאת זכות לעבוד בעבודה מגניבה כזאת, עם אנשים טובים כמו אנשי הצוות שלנו.
תודה רבה ללישי מילר שגרם לכל זה לקרות.

אוראל בצלאל, מנהל הבית ספר לקייטסרף
חוות הגלישה